#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קס. האם ענבים העומדות ליבצר כבצורות דמיין לעניין 1) שבועה<br>2) שבת 3) בעל חוב? 	"1) לר""מ כבצורות דמיין ולרבנן לאו כבצורות דמיין.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה כבצורות) שלכו""ע לאו כבצורות דמיין.<br>3) לתוס' כשלא צריכי לארעא לכו""ע כבצורות דמיין, ולר""ח לר""מ כבצורות ולרבנן לאו<br>כבצורות <sup>לא</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לא.  ו הר""ן כתב שנחלקו בצריכי לארעא.</span>"	שבועות מג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קסא. האם חייב שבועה ומדוע באופן שאמר המפקיד בית זה מלא מסרתי לך והנפקד אמר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל? 	"לאביי חייב דחשיב דבר שבמנין משום שידועה טענתו של התובע ואנו רואים מה שחסר. לרבא פטור שאינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה שבמשקל ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין, ופירשו התוס' (ד""ה אלא) דבשאין חסירה אלא מעט נקראת מלאה ואין ידוע מה ביניהם א""נ דבעינן שיזכיר מדה בהודאתו [ונחלקו המהרש""א והרש""ש אם זה ב' תירוצים או תירוץ אחד וב' תנאים[."	שבועות מג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קסב. מה הדין ומדוע 1) תבעו מנורה גדולה והודה בקטנה 2) תבעו מנורה בת עשר ליטרים והודה בבת חמש ליטרים?<br>	"1) פטור שאין ההודאה ממין הטענה. וכתבו התוס' (ד""ה לאו) דלר' שמואל בר רב יצחק מיירי במנורה של חוליות ופטור משום דלא הוי דבר שבמידה.<br>2) חייב שההודאה ממין הטענה, לר' שמואל בר רב יצחק במנורה של חוליות ולר' אבא בר ממל הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על חמש ליטרים."	שבועות מג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קסג. מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון 1) על איזה מקרה קאי 2) ומה החשש<br>בהוצאת הפקדון 3) והאם מיירי במאמינו ומדוע? 	"1) על סיפא דרישא והיינו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה.<br>2) לרש""י שמא לא דקדק הלוה בשומא וכשיוציא המלוה את המשכון יפסלנו לעדות ולשבועה. והתוס' (ד""ה ויוציא) כתבו שחששו שמא יוציא המלוה את הפקדון ונמצא שבועת הלוה לבטלה <sup>לב</sup> .<br>3) כתבו התוס' (ד""ה והשתא) דלא מיירי במאמינו, שאין הדרך שיאמין למלוה כי אז לא יוכל לישבע משום שמא יוציא המלוה את הפקדון, ויפסיד שיצטרך לשלם <sup>לג</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לב.  והרי""ף כתב שנמצא שם שמים מתחלל.
<br>לג.  והר""ן כתב דמיירי במאמינו שכך העמידה הגמ' את הסיפא, ואעפ""כ משביעים גם את המלוה שמא ישבע הלוה ויוציא המלוה הפקדון ו נמצא שם שמים מתחלל .</span>"	שבועות מג. - מג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קסד. 1) כיצד מתפרשים דברי רב נחמן אבל קתא ונסכא לא 2) במה חולקים נהרדעי על דבריו? 	"1) רש""י פירש שבקתא ונסכא לא אמרינן נסכא קביל בפלגא, דכיון דמידי דחזי לפרעון לא קבליה<br>עליה אלא בדמי שוויו. והתוס' (ד""ה אבל) פירשו שני פירושים :<br>א. שלא אמרינן שנסכא קביל בפלגא אלא מפסיד בחוב לפי חלקם שאם הנסכא שוה כמו עשר קתות ואבדה יפסיד עשרה חלקים מתוך אחת עשרה מהחוב ואם הקתא אבדה יפסיד חלק אחד עשרה.<br>ב. שלא אמרינן שקתא קביל בפלגא שאם אבד קתא לא אבד פלגא אלא מאי דשוי, דעיקר סמיכת המלוה על הנסכא, אבל אם אבדה הנסכא ברישא אבד פלגא ואם אבד אח""כ הקתא הפסיד את כל<br>החוב.<br>2) לרש""י שאם אבדה הנסכא ברישא אבד פלגא. לתוס' אפילו אבדה הקתא ברישא אבד פלגא."	שבועות מג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קסה. כיצד מיישבים את הסתירה שלשמואל אבד המשכון אבד החוב ולמשנה לא אבד ומה פי' פריש? 	"לגי' רש""י המשנה בדפריש איני מקבל את המשכון עלי אלא באחריות דמיו בשוויו, ושמואל בדלא פריש. לגי' ר""ח ור""ת (בתוד""ה מתני') שמואל בדפריש שאם יאבד המשכון יפסיד כל החוב, והמשנה בדלא פריש. ועוד פירש ר""ח שלא מיירי שפירש להדיא שיפסיד את כל החוב, אלא שאמר שאפילו שהמשכון אינו שוה ככל החוב מקבלו בתורת משכון."	שבועות מג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קסו. המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון לר""א ישבע ויטול את מעותיו לר""ע איבד מעותיו. 1) באלו אופנים ניסו לפרש את המחלוקת 2) כיצד התפרשה למסקנא 3) ומדוע במלוה בשטר והניח משכון עליו מודה ר""א שאבד המשכון אבדו מעותיו? "	"1) א. דמיירי שהמשכון אינו שוה כשיעור החוב וחולקים בדברי שמואל. רש""י פירש שר""א לית ליה<br>דשמואל, דמשכון שאינו שוה כל החוב אין אדם מקבלו אלא לזכרון דברים ור""ע סובר שאיבד כל החוב כשמואל.והתוס' (ד""ה מתני') העמידו דברי שמואל בדפריש וגרסו דמיירי גם באופן ששוה המשכון בשיעור כל החוב ופירשו המחלוקת בשני אופנים:<br>1. שר""א סבר שאסמכתא בעלמא היא ואפילו כנגד המשכון לא מפסיד, ולר""ע לא חשיב אסמכתא אלא כשאין בדעתו להתחייב אבל כאן גמר בדעתו להפסיד כל החוב אם יאבד המשכון.<br>2. שר""א סובר שקבלו לענין זה שיעכבנו בידו עד שיפרע כל חובו ור""ע סבר דלהכי קיבלו דאם אבד המשכון אבדו מעותיו. ב""דכו""ע לית להו דשמואל ומיירי במשכון כשיעור החוב ונחלקו בדברי ר' יצחק שאמר שבע""ח קונה משכון, ר""א אינו סובר כר' יצחק ואינו אלא שומר חנם ור""ע כר' יצחק.<br>ג. ר' יצחק לא מיירי בשעת הלואה, ונחלקו במחלוקת רבה ורב יוסף לגבי שומר אבידה שלרבה הוי שומר חנם ולרב יוסף משום מצות שמירת האבידה הוי שומר שכר. ר""א סובר שהמלוה על המשכון שומר חנם כרבה ור""ע סבר שמשום מצות הלואה דינו כשומר שכר.<br>2) לרב יוסף לכו""ע שומר על המשכון שומר שכר ונחלקו באופן שהמלוה צריך למשכון, לרש""י להשתמש בו ומנכה לו מן החוב דמי שכירות המשכון ולר""ח (בתוד""ה במלוה) שאין המלוה רוצה להלוות לו בלא משכון, לר""א אין כאן מצוה והוי כש""ח ור""ע סבר דהוי מצוה והוי כש""ש. לרבה, לרש""י (ד""ה לימא) נחלקו אם שומר על המשכון שומר חינם או שכר ולתוס' (ד""ה שומר) לכו""ע שומר על המשכון שומר חינם ובדשמואל קמיפלגי.<br>3) לרש""י כיון שאינו צריך את המשכון לזכרון דברים שהשטר לו לראיה ודאי לקח את המשכון לגוביינא על החוב. והתוס' (ד""ה מאי לאו) פירשו שהוא משום שהרגילות היא כשמלוה בשטר אין נותן לו משכון באותה שעה, והוי משכון שלא בשעת הלואתו שבו מודה ר""א שהפסיד את חובו משום שקנה את המשכון מדרבי יצחק."	שבועות מג: -מד: ותוס'		
